קשר רנט א קאר בע"מ נ' שפסיס ואח'

פסק דין

לפני תביעה בסדר דין מהיר שעניינה תאונת דרכים שארעה ביום 21/11/2010, בין רכב בבעלות התובעת (להלן: "רכב התובעת") לבין רכב בו נהגה הנתבעת 1 והמבוטח על ידי הנתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבעות").

אין מחלוקת בין הצדדים, כי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבעת-1 שיצאה בנסיעה לאחור מחניה ופגעה ברכב התובעת שנסעה לתומה בנתיב נסיעתה, עיקר המחלוקת היא בנוגע לנזק שנגרם לרכב התובעת בעת התאונה. בעוד התובעת טוענת, כי מדובר בנזק שנגרם לכל הצד הימני של הרכב עם דגש על מעיכה קשה יותר בחלק התחתון של הדלת האחורית, טוענות הנתבעות, כי לא נגרם כל נזק ממשי בתאונה וככל שנגרם נזק, מדובר בנזק שולי ובוודאי לא זה הנטען בחוות דעת השמאי והנראה בכל תמונות השמאי.

מטעם התובעת העידו נהגת התובעת ובעלה שישב לידה ומטעם הנתבעות הנתבעת-1. עדה נוספת שהייתה ברכב הנתבעות, לפי הטענה אינה מתגוררת בארץ ולכן לא זומנה להעיד.

נהגת התובעת סיפרה בעדותה, כי נסעה באזור תעשיה לאיטה, פתאום בעלה שישב לידה התכווץ לכיוון שלה וצעק, היא הסיטה את ההגה שמאלה ואז מכונית התנגשה בה בעוצמה. לדבריה, עיקר הפגיעה הייתה בדלת האחורית אבל בגלל שהסיטה את ההגה שמאלה היו גם שריטות. העדה סיפרה כי לאחר התאונה, הנתבעת תפסה את הראש ואמרה "מה קרה לי", הרגיעו אותה ואמרו לה שלא קרה דבר, החליפו פרטים. כאשר הוצגה לפניה טענת הנתבעת-1, כי אמרו לה שלא נגרם נזק לרכב, השיבה כי הנתבעת-1, היתה בפניקה והם ניסו להרגיע אותה, זה לא אומר שלמכונית לא קרה דבר.

בחקירה הנגדית, השיבה העדה שהיא חברת קיבוץ, הרכב הוא רכב שמשמש את חברי הקיבוץ, ובשל כך היא בודקת את הרכב לפני נסיעה בגלל שהיא לא רוצה שיחייבו אותה במשק, היא מסתכלת ואם יש פגיעות היא אומרת, שכן זה אינטרס שלה. העדה טענה, כי לפני הנסיעה בדקה והרכב היה נקי לגמרי, אף שריטה במקום בו קרתה התאונה. העדה השיבה בשלילה לשאלה האם נקודת המגע הייתה בחלק הקדמי של הרכב והסבירה, כי סטתה שמאלה ואף הוסיפה, כי לאחר התאונה לא עמדו, כי הייתה צריכה להיחלץ מרכב הנתבעות. בחקירה הנגדית זיהתה את הנזקים שנגרמו לרכב והוסיפה, כי הפגיעה החלה בחלק הקדמי ובגלל שהיא סטתה עיקר הפגיעה היא בחלק האחורי.

בעלה של עדת התובעת שישב לידה, העיד, כי רכב הנתבעת הגיע בהפתעה, רעייתו צעקה ונבהלה "לקחה" שמאלה והרכב השני פגע בהם בחלק האחורי. העד הדגים, כי הפגיעה החלה בערך מאמצע הרכב לכיוון אחור, וכאשר הוצגו לפניו תמונות השמאי, זיהה נזק בדלת הקדמית, אך השיב, כי בכנף הקדמית לא נגרם נזק. העד טען, כי כאשר לקחו את הרכב מצבו היה תקין. לקחו רכב ללא פגיעה בפח או בכל דבר אחר. כאשר נשאל לגבי טענת הנתבעת-1, שבחלופי הדברים ביניהם אחרי התאונה אמרו שלא קרה דבר לרכב, השיב: "אמרנו שלנו לא קרה שום דבר, לא הייתה פגיעה בגוף, לרכב – קרה מה שקרה, אבל לנו לא קרה דבר" (עמ' 6 לפרוטוקול שורה 3). העד שב על גרסתו בחקירה הנגדית, כי הפגיעה החלה מן הדלת הקדמית ועד הדלת האחורית.

הנתבעת העידה, כי יצאה בנסיעה לאחור מחניה, הסתכלה במראה ולא היה רכב, נסעה לאחור לאט, הגיע רכב והייתה נגיעה קלה. לדבריה, הפגיעה הייתה בחלק האחורי שלה מימין, בחלק קדמי ימני של הרכב השני, לאחר המכה חזרו לחניון והחליפו פרטים. העדה הסבירה, כי היה ברור שהנזק ברכב התובעת ישן, אבל נהגת התובעת רצתה לקחת פרטים בגלל שהרכב לא בבעלות פרטית. כאשר נשאלה האם רכב התובעת ברח שמאלה, השיבה, כי הייתה עצירה מוחלטת, נגיעה וחזרו לחניון. העדה הוסיפה, כי שני האנשים ברכב אמרו לה שזה לא מהתאונה וכאשר נשאלה מדוע זה לא רשום בהודעה שלה, השיבה כי מדובר בארוע שקרה לפני כמה שנים אבל היה ברור לצדדים שכתוצאה מהמגע לא היה שום נזק.

נהגת התובעת דווחה על התאונה למחרת היום, בכותבה כי היא נסעה בכביש ראשי מכונית יצאה מחניה מבלי להסתכל אחורה ונכנסה במכונית שנסעה בה בצד ימין של הרכב. בנוגע לנזקים, ציינה כי הפגיעה היא בצד ימין לכל אורך הרכב בעיקר בדלת ימנית אחורית.

הנתבעת-1, שלחה התייחסות כתובה מודפסת לחברת הביטוח, כאשר התאריך על המכתב הוא 17/5/11, דהיינו כחצי שנה לאחר התאונה. בתיאור הנזק, כתבה הנתבעת-1, כי לא נגרם כל נזק והודיעה שהיא מתנגדת לתביעה כי לא נגרם כל נזק. במכתב המודפס תארה הנתבעת-1, את ההתייחסות וכתבה, כי לאחר הסתכלות יסודית על כלי הרכב לאחר התאונה, ראו יחד שלא נגרם כל נזק לשני הרכבים. נהגת התובעת ציינה כי הרכב אינו שלה ומשום כך עליה להחליף, פרטים, והוסיפה, כי היא מתרשמת כי במידה והרכב היה בבעלות פרטית לא היו מחליפים כלל פרטים. הנתבעת-1, הסבירה כי מאחר שלא נגרם כל נזק סברה שלא שנהגת התובעת או הקיבוץ, לא יפנו לחברת הביטוח ומשום כך לא העבירה כל הודעה על התאונה.

הנתבעת-1, הוסיפה שרטוט של כלי הרכב, ותמונות שצולמו במקום הארוע, בתמונות נראה רכב הנתבעות, עליו לא נראה נזק ממשי, ברכב התובעת נראים נזקים שהם שפשופים בצד העליון של הצד הימני – דהיינו הכנף הימנית והדלת הקדמית, שפשוף נוסף בדלת האחורית ומעיכה מוארכת בפח בחלק התחתון של הדלת האחורית.

דיון והכרעה

מאחר ומדובר בתביעה אזרחית הרי שדי בכך שגרסה אחת תהא מסתברת באחוז אחד בלבד יותר מרעותה, על מנת להעדיפה על הגרסה אחרת. הכלל הוא, שנטל השכנוע מוטל על המוציא מחברו, על כן, התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת התביעה ועליו להוכיח את קרות המקרה נושא התביעה וכן את הנזק שנגרם בתאונה. השאלה באם הרים בעל הדין את נטל השכנוע המוטל עליו נבחנת בתום הדיון כולו ובית המשפט בוחן שאלה זו על סמך כל הראיות שהובאו בפניו ועל בסיס הערכת מהימנותן של הראיות, בחינת הגיונן של הגרסאות, העקביות שבן וקביעת משקלן הראייתי.

לאחר שבחנתי את העדויות שנשמעו בפני, תמונות הנזק שהוצגו, חוות דעת השמאי וכן את טענות הצדדים שנטענו באריכות יתירה, באתי לידי מסקנה שכלל אני מעדיפה את עדות עדי התובעת על פני עדות הנתבעת-1, הן באשר לאופן התרחשות התאונה והן באשר לנזק שנגרם בה.

עדי התובעת הם אמנם בעל ואשה ויש להניח כי שוחחו על אופן התרחשות התאונה, אך לא התרשמתי כי מדובר במי, שהחליטו להעליל על הנתבעת-1 עלילה העולה כדי מרמה של ממש, בניסיון לייחס לתאונה שארעה נזקים שהיו קיימים ברכב מימים ימימה.

שני העדים, העידו, על מגע ברור בין רכב הנתבעות לבין רכבם ועל המכה שחשו, בה בשעה שהרכב הוסט שמאלה. לא ניכר באופן בו תיארו את הדברים, כי תיאמו ביניהם את עדותם - כך התובעת תיארה שבעלה התכווץ לעברה, צעק ואז פנתה את שמאלה תוך כדי הנסיעה ואז מכונית התנגשה בם בעוצמה. הבעל תיאר, כי דווקא רעייתו צעקה ונבהלה והם "לקחו" שמאלה והאוטו נגע בהם, כאשר התבקש להגדיר את עוצמת המכה השיב, כי איננו יודע למדוד חוזק של פגיעה. דווקא אי התאמות אלה מעידות, כי לא היה תיאום מראש בין העדים וכי לא היה ניסיון שווא להעצים את מה שארע, כל אחד מהם תיאר כיצד הוא חווה את התאונה במילותיו הוא.

התמונות שצולמו מייד לאחר הארוע, מהוות ראיה בעלת ערך עצמאי ויש בהם כדי לתמוך בגרסת עדי התובעת. לעומת גרסתה הנחרצת של הנתבעת-1, בכתב לחברת הביטוח, כי לא ארע כל נזק בתאונה, צולמה מכונית התובעת ונראים נזקים בצידה הימני, לרבות אותה מעיכה בדלת האחורית. ב"כ התובעת טען, כי עד התובעת נראה מצביע בתמונות על הדלת הקדמית דווקא אולם עיון בתמונה מעלה, כי העד מצביע על הצד הימני והעד אף הסביר כי לטעמו הנזקים בדלת הקדמית הם חלק מן הנזקים. העובדה היא שצולמו שני צילומים שהאחד התמקד בדלת הקדמית והאחר בכל הצד הימני, כולל הדלת האחורית.

אכן בתמונות לא נראה נזק ברכב הנתבעות בחלקו האחורי, אך לא ניתן לשלול רק בשל כך את הנזקים ברכב התובעת, במיוחד את הנזק בדלת האחורית, שמתיישב היטב עם הפגוש האחורי בחלקו הבולט ברכב הנתבעות. בניגוד לטענת ב"כ הנתבעות, לא התרשמתי כי הגבהים של הפגוש ושל הפגיעות לא מתאימים.

ב"כ הנתבעות הוסיף עוד, כי ניתן לראות סימני חלודה ברכב התובעת בכנף הימנית הקדמית ובכנף האחורית בסף התחתון סמוך לסגירה של הדלת. אני כשלעצמי, מתקשה להכריע רק מהתבוננות בתמונות האם אכן מדובר בחלודה או בירידת צבע גרידא, מכל מקום, במעיכה עצמה לא נראית כל חלודה ואין יסוד לומר, כי מדובר במכה ישנה.

אדגיש, כי אני מאמינה לעדי התובעת, כי אכן בדקו את הרכב לפני שיצאו לנסיעה, וגם אם אניח שיכלו להתעלם מן השפשופים הנמצאים בכנף הקדמית, את המכה בדלת האחורית לא ניתן לפספס ואם אכן הייתה מכה כזאת לבטח היו מבחינים בכך, דורשים לתעד זאת בטרם לקיחת הרכב ואף לא היו מנסים לייחס זאת בסוג של עלילה מרושעת לנתבעת דווקא.